לאחרונה פורסם ב'כיכר השבת' סקר שבדק מהן הסיבות שבגללן חרדים שאין תורתם אומנותם, לא מתגייסים לצה"ל (סרטון), בשתי מילים: "הסיכון הרוחני".

בעת שהרחוב הישראלי סוער בשאלת מעמדם של בני הישיבות והאברכים שתורתם אומנותם, ולצד מתווי גיוס הצצים כפטריות אחר הגשם, סקר נוסף ביקש לבדוק לעומק את היחס של הרחוב החרדי לארץ ישראל, למדינת ישראל, ואפילו לצה"ל.

בסקר, שנערך ע"י מכון נתוני אמת בשיתוף 'כיכר השבת', והשתתפו בו 535 משיבים, עולים נתונים מעניינים לגבי הקשר של הציבור החרדי לארץ ישראל. על רקע אמירות על עזיבה חרדית לחו"ל ניתן לראות כי לרוב מוחלט של הציבור החרדי (89%), חשוב שהילדים שלהם יגורו בארץ ישראל.

69% ציינו שהם גאים להיות ישראלים. 63% אף ציינו שהם גאים בצה"ל. נתונים המעידים על הקשר העמוק של הציבור החרדי לחיים היהודיים בארץ ישראל.

לאור זה, לא מפתיע כי על השאלה ההיפותטית "אם הרבנים היו מעודדים גיוס" השיבו רוב המשיבים, (67%) כי יש להם עניין להרגיש ולחזק את העובדה שהם חלק מעם ישראל ואהבת ישראל. 61% ציינו כי יש להם עניין להרגיש שהם מגינים על ארץ ישראל ועל עם ישראל.

כלומר, המוטיבציה החרדית להתגייס, במידה ולא יהיה סיכון רוחני, היא מתוך חיבור ודאגה לעם ישראל ולארץ ישראל.

נתון נוסף מלמד כי 63% מהמשיבים סבורים כי על החרדים שאין תורתם אומנותם, להתגייס לצבא בזמן מלחמה. נתון זה גבוה יותר אפילו מממצאי הסקר הקודם בו רוב (55%) המשתתפים השיבו כי מי שלא לומד תורה צריך להתגייס.

אך בדומה לנתוני הסקר הקודם, נדמה כי הכוונות הטובות אינן מייצרות פתרון למחלוקת סביב סוגיית הגיוס המסעירה את האווירה הציבורית בישראל. ואכן מהנתונים עולה כי רוב המשיבים, (55%) חושבים שחילונים מרגישים כעס כלפי החרדים, למרות שרק מיעוט חרדי, (15%), מרגיש תחושה דומה כלפי הציבור החילוני.

האם ניתן לפתור קונפליקט בן עשרות שנים בתקופה כה קצרה ומתוחה? אולי הדרך שבה אנחנו מנהלים את הדיון יכולה להיות מתוך תחושה של ערבות הדדית?