דברים רבים השתנו לאחר שמיני עצרת התשפ"ד. אבל אם יש משהו שניתן לראות בו תזוזה כבר עכשיו, זה הסנטימנט החרדי כלפי מדינת ישראל. מאז קום המדינה היה היחס של רוב הציבור החרדי כלפי המדינה, אמביוולנטי. או כפי שהגדירו זאת גדולי ישראל בראשית ימי המדינה "מעשיה יקרבוה ומעשיה ירחקוה", כלומר, ככל שהמדינה מאפשרת לקיים חיי תורה, הרי שהיא דבר חיובי.  

ניתן לראות את היחס הפרגמטי בא לידי ביטוי במגוון מישורים:  

רוב החרדים משתתפים בבחירות ושולחים נציגים לכנסת, אך פחות מעוניינים לשלוט בחייהם של אחרים. נאבקים על הצביון היהודי של המדינה בשבת ובכשרות, אך פחות מתעסקים באכיפת הסטטוס קוו במרחבים בהם אין רוב חרדי מובהק. היחס המורכב כלפי מדינת ישראל הוביל לכך שתחושת האזרחות של הציבור החרדי מתאפיינת בדרך כלל בזהירות והסתייגות. 

בשבועות האחרונים מצטברים יותר ויותר תיעודים על כך שהחברה החרדית נותנת יד ולוקחת חלק בסיוע למאמץ המלחמתי. האם זה מלמד על מגמה של "התאזרחות" כלומר הזדהות במידה רבה יותר של הציבור החרדי עם מדינת ישראל? בואו ניתן לנתונים לדבר. בקיץ תשפ"ג (יולי 2023) מדד צוות המחקר של 'מכון נתוני אמת' בשיתוף 'כיכר השבת', את מידת תחושת האזרחות של החברה החרדית כפי שאזרחות נמדדת בעולם (L. Huddy 2021). מדידה נוספת בוצעה גם בשבוע שעבר, כחודש מתחילת מלחמת שמיני עצרת, בה נמדדו שוב אותם פרמטרים במטרה לבחון האם השתנה משהו ביחסי חרדים-מדינה בעקבות המלחמה. נתחיל מהשורה התחתונה: בכל המדדים ניתן לראות מגמת עליה בתחושת הלאומיות והאזרחות בחברה החרדית. 

להלן טעימה מן הנתונים: 

במענה לשאלה: האם חשוב שתהיה מדינת ישראל? 91% השיבו כן, זאת עליה של 14% מחודש אב. 

הנתון הזה מצטרף לנתון אחר והוא ״עד כמה אתה גאה להיות ישראלי״ שם יש עליה של 19% בהסכמה במידה רבה לגאווה ישראלית. לזה מצטרפת עליה של 4% בגאווה החרדית בצה״ל כאשר לפי הממצאים העדכניים 70% מהחרדים חשים כי הם גאים בצה"ל. 

באופן כללי ישנה עליה מתונה של 4% בהסכמה לכבד את המוסדות הפוליטיים של המדינה והיא עומדת כעת על 57%. 

בשאלה "עד כמה חשוב לדבר עברית?" ישנה עליה של 5% מ80% הסכמה ל85% הסכמה, וכן בשאלה "עד כמה חשוב שתהיה לך אזרחות ישראלית?" נמצאה עליה של 13%. כך שמ72% בחודש אב, עלתה כמות המשיבים שהסכימו כי זה חשוב במידה רבה, ל85% עכשיו בתקופת המלחמה. 

המגמה העקבית המשתקפת בכל הנתונים מעידה על התעצמות הרגש הלאומי והזדהות עם מדינת ישראל. כך למשל גם בשאלה ״האם אנשים צריכים לתמוך במדינה שלהם גם שהיא טועה״ ישנה עליה של 9% במידת ההסכמה בתמיכה במדינה מ57% הסכמה ל66% אחוז הסכמה. בדומה לכך על השאלה "האם יש דברים הגורמים לך להתבייש במדינת ישראל" ישנה ירידה של 18% במידת ההסכמה. מ60% בסקר הקודם בחודש אב, ל42% בלבד שציינו שיש דברים שגורמים להם להתבייש במדינה בסקר הנוכחי, חשוון תשפ"ד. 

השינויים המשתקפים מהנתונים מעלים שאלות כבדות משקל, האם ההנהגה הרוחנית והפוליטית החרדית ערה לשינויים אלו ונותנת להם משקל? האם אלו שינויים זמניים או קבועים? האם זו רק התחזקות של מגמה שהייתה קיימת ממילא בשנים האחרונות? האם יהיה לשינויים הללו ביטוי בפועל, בדמות חרדים המעורבים יותר ויותר בצבא ובכלכלה בישראל? 

מה שברור הוא שפעילות אנשי זק״א וארגוני ההצלה העושים עבודת קודש מעוררת השתאות, אלפי מתנדבים חרדים היוצאים לשדות במטרה לסייע למשק ולחקלאות הישראלית, לצד ההתייצבות החרדית בלוויות ובשבעות ולקיחת חלק אקטיבי בשלל מיזמי התנדבות, כל העובדות הללו עשויות ללמד על תחושת אחריות וערבות הדדית חרדית לא רק במובן הרוחני כמו שהורגלנו עד כה, אלא גם במובנים מעשיים. 

מאחורי הנתונים: הסקר האחרון נערך על ידי ד"ר נחומי יפה וצוות חוקרי מכון נתוני אמת, השיבו עליו 978 משיבים והוא הופץ באמצעות אתר 'כיכר השבת' ב-5-7 בנובמבר. 67% מהמשיבים היו גברים ו-33% נשים, ו-83% מהמשיבים היו בגילי 55-20. לדברי החוקרים, המדגם מייצג מגוון של תפיסות ועמדות בחברה החרדית: 29% מהמשיבים הגדירו עצמם כ'שמרנים', 27% הגדירו עצמם כ'חרדים עם נגיעות מודרניות', 38% הגדירו עצמם כ'חרדים קלאסיים ו6% כ'חרדים מודרנים'. 24% מהמשיבים השתייכו לזרם החרדי ליטאי, 18% לזרם החסידי, 34% מהמשיבים היו חרדים ספרדים ו11% חב"ד.